所谓的父爱,她从来都不知道是什么。 凌晨三点,陆薄言才睡下不久,房门突然被敲响,伴随着徐伯焦急的声音:“少爷,少爷!”
“长能耐了啊!”父亲的茶杯狠狠的砸过来,“为了一个已婚的女人,脱下白大褂就能打记者了是吧!在警察局呆久了,忘记自己姓江了是不是!” 消防通道的楼梯一阶接着一阶,悠长绵延,仿佛没有尽头。
陆薄言试图拿开苏简安的枕头,她咕哝了一声,翻个身,压住枕头大喇喇的赖床。 苏简安终于知道韩若曦为什么要跟她说这句话了。
丁亚山庄。 苏简安撇撇嘴,突然扑到陆薄言怀里抱着他,笑眯眯的:“哪里反常?”
陆薄言冷冷一笑:“做梦!”一把将苏简安扯进怀里,“记住,除非我死了,否则你和别的男人永远没有可能!” 苏简安有些不舍,但并非生离死别,再说什么就矫情了,于是干脆的朝着陆薄言挥了挥手,“这边忙完我就回去,你乖乖在家等我!”
苏亦承一眼看穿苏简安的绝望,提醒她:“简安,你现在不是一个人,这也不是你和薄言的结局,凡事往好的方向想。” 苏亦承不动声色的深深望了洛小夕一眼,浅浅一笑:“随你。”
“我可以帮你发起一个捐款。”苏简安说,“我认识一些媒体,可以帮你联系他们把你的事情报道出去,发起一个爱心捐款。也许过不了多久,就能帮你筹到手术费了。” 苏简安松了口气,可是下一口气还没提上来,手机铃声又响起。
苏亦承听见洛小夕呼吸渐稳,慢慢睁开了眼睛。 “真的不用我送你?”陆薄言第二次问。
“不一定。”江少恺说,“其实当年康成天死后,康瑞城年纪尚轻,掌控不了家族的生意,加上警方的打击,康家在A市的势力渐渐被警方逐一瓦解,后来康瑞城去了金三角一带。 刘婶“啧”了声,一把夺过苏简安的行李箱搬回房间,“少爷说了,今天不管你要去哪里,都要拦着你等他回来。”
苏简安转头看见餐桌上放着一碗乌冬面,跟她和洛小夕去日本时偶然在一家面馆里吃到的非常像,她不顾冰冷尝了一口,味道居然也差不多。 苏简安抿了抿唇,点头。
陆薄言醉的没有苏亦承厉害,听到苏简安越来越近的脚步声,他睁开眼睛,双眸因为酒精而格外明亮,噙着一抹笑,“老婆。” “我知道了。”苏简安点点头,“谢谢医生。”
苏简安总觉得唐铭这个笑别有深意,但唐铭就在旁边,她不好问,上车后和陆薄言说起其他事情,转眼就把这个无关紧要的疑惑抛在了脑后。 停好车,苏亦承径直走进‘蓝爵士’。
“这位先生,你是警察吗?”记者犀利的提问,“这样推搡我们媒体工作人员,你觉得好吗?” “简安,别人不知道你和江少恺,我们再清楚不过了。”小影说,“你为什么不澄清,让这种报道在网络上散播?”
苏简安转身|下楼去找医药箱。 很快地,电梯门闭合,电梯逐层上升。
陆薄言擦掉苏简安头发上的水珠:“你先洗澡。” 他的指关节全部暴突且泛白,可见他有多用力,苏简安毫不怀疑,今天陆薄言会把她掐死在这里。
苏简安正想着要不要给陆薄言打个电话的时候,眼角的余光突然扫到一抹熟悉的身影。 许佑宁浑身颤了颤,“为什么?”
苏简安才知道原来陆薄言也可以不厌其烦的重复同一句话,重重的点头,“我知道。” ……
远远就听见停尸房里传来哭声,警务人员站在一旁,一脸同情,却也无力回天。 苏简安确实不像会撒谎的人,洛爸爸勉为其难的相信了。(未完待续)
苏简安忍不住心生同情,走过去:“大叔,你怎么了?” 洛小夕差点抓狂:“陆薄言你有没有意思啊!就算你跟简安离婚了心灰意冷也不用这么委屈自己吧?”